עירית אשדוד נ' תחנת דלק נמל אשדוד בע"מ

החלטה

בפני בקשתה של המבקשת כי תינתן לה הרשות להתגונן בפני תביעת המשיבה, שהוגשה בסדר דין מקוצר, על הסך של 836,358 ₪, בשל חיובי ארנונה ו/או אגרת ביוב ו/או אגרת מים ו/או אגרת שמירה, בגין נכסים שונים שמחזיקה המבקשת בשטחה המוניציפלי של המשיבה.

לאחר שעיינתי בכתב התביעה על נספחיו, בבקשת הרשות להתגונן על נספחיה, בחקירת נציג המבקשת בפני ובסיכומי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשה.

ב"כ המשיבה ריכז טענותיו בסיכומים אשר הגיש, כנגד טענות המבקשת הנוגעות להסכמות שהיו, לטענתה, עם נציגת המשיבה ממחלקת הגבייה, הגב' כוכי ברדה, באשר לבדיקות שתערכנה בנוגע לטענות המבקשת, במהלך השנים, אודות המדידות שנעשו בנכסים ו/או אופן השימוש בהן.

לטענת ב"כ המשיבה, טענות אלה, לאור הלכת רע"א 1809/07 עיריית הרצליה נ' גיא לוי, אינן בסמכותו של בית המשפט אם לא העלתה המבקשת טענה כי המדובר בעניין בעל חשיבות ציבורית, שכן הן טענות בנושאים עובדתיים-טכניים בדבר גודל הנכסים או השימוש בהם.

כמו כן, לטענת ב"כ המשיבה, טענתה של המבקשת, הנוגעת להבטחה מינהלית נחזית, שניתנה לכאורה על ידי הגב' כוכי ברדה, חסרה את ארבעת היסודות הנדרשים בפסיקה, לצורך חיובה של המשיבה בהבטחה מעין זו.

ברם, ב"כ המשיבה לא התייחס כלל בסיכומיו, ואף לא חקר את נציג המבקשת, בעניין הטענה שהועלתה בתצהירו מיום 10/3/2010, שצורף במעמד הדיון בבקשה כחלק מבקשת הרשות להתגונן, ולפיו בפירוט דף החשבון שצירפה המשיבה, כהסבר לסכום הנתבע, נרשם כי שולם על ידי המבקשת סכום של 267,973 ₪ בלבד, בעוד שבפועל שילמה המבקשת סך כולל של 947,493 ₪.

טענה זו, שלא נסתרה בחקירתו הנגדית של נציג המבקשת, ממילא לא "התמוטטה" ולא התבררה כהגנת בדים והיא מצדיקה, לטעמי, מתן רשות להתגונן, על פני יריעת המחלוקת כולה.

זאת, גם מן הטעם שהשאלה האם המדובר בהבטחה מינהלית נחזית אינה כה פשוטה כפי שמציגה ב"כ המשיבה, שכן מכתבו האחרון של מנהל הארנונה יכול להיחשב, ולו בדוחק, מעין "הסמכה בדיעבד" של הגב' ברדה, לשאת ולתת עם המבקשת, בנושאים שלכאורה אינם בסמכותה.

אומר מעבר לצריך, כי בפי המבקשת טענות הגנה נוספות, הנוגעות לזקיפת תשלומים בניגוד למוסכם בין הצדדים, או בניגוד לאופן בו ביקשה המבקשת לזקפם (שהרי על פי התצהיר המשלים צירפה המבקשת לכל שיק הודעה על אופן הזקיפה המתבקש).

יפים לעניין זה הדברים הבאים מתוך ע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל, פ"ד נו (2) 773:

"סעיף 50 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 קובע, כי: "סכום שניתן לנושה שעה שהגיעו לו מן החייב חיובים אחדים, רשאי החייב, בעת התשלום, לציין את החיוב שלחשבונו ייזקף הסכום; לא עשה זאת, רשאי הנושה לעשות כן".

אך הוראה זו אינה מסייעת בידי העירייה, משני טעמים: ראשית, במרבית המקרים שבהם שילמה חברת ט.ט. (או "טכנו טסט") כספים לעירייה היא ציינה במפורש מהו החיוב שלחשבונו ייזקף הסכום. החיובים שצוינו היו ארנונה לשנת 1992, ארנונה לשנת 1993 ואגרות. שנית, העירייה מעולם לא זקפה את הכספים לחיוב של חברת ט.ט. (או "טכנו טסט") בגין שנת 1991. יצוין כי נושא הזקיפה עלה לראשונה בשלב הסיכומים בבית-משפט קמא. והנה, זקיפת התשלומים אינה מתיישבת עם האמור בכתב-התביעה ועם תצהיר העדות הראשית מטעם העירייה. בכתב-התביעה ובתצהיר נאמר במפורש שחברת ט.ט. נתבעת לשלם חוב בגין שנות הכספים 1997-1991 וחוב שקדם לשנת הכספים 1991. התוצאה היא כי יש לבטל בשל התיישנות את חיובי הארנונה בגין התקופה שקדמה ליום 2.2.1991.". (ההדגשה שלי – י.ב.).

טענות אלה, בדבר זקיפה שלא כמוסכם או כמבוקש על ידי המבקשת, של התשלומים, לא נסתרה בחקירתו הנגדית של נציג המבקשת ולא התבררה כהגנת בדים.

לאור כל האמור לעיל, אני מתיר למבקשת להתגונן בפני התביעה.

התביעה תידון בסדר דין רגיל ותצהיריו של נציג המבקשת, ישמשו ככתב הגנה.

הוצאות הדיון בבקשה ושכ"ט עו"ד ייקבעו על ידי בית המשפט, בתום הדיון בתיק העיקרי.

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"א, 13 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: